בית סיני טיפוסי??

לפני כמה זמן, דויד, הבחור שהגיע יחד איתנו לשיאמן באותה המלגה, הזמין אותנו לבוא להתארח אצלו בדירה...
הוא הגיע לשיאמן כמה שבועות אחרינו ושמעתי הרבה סיפורים על חיפושי הדירה שלו, על הדירה שהוא מצא, על הבעל בית ההזוי אבל לא יצא לי לבוא לראות אותה בעצמי...
אז הגענו כמה חבר'ה, דירת קרקע קטנה וחמודה באזור מאוד מאוד סיני, המכיל אוכלוסיה של סינים בעיקר מבוגרים וסקרנים שמגיעים להציץ לדויד בחלון לעתים קרובות...
היו בירות, פירות טריים, עוגת שוקולד שהוא איכשהו מצא... וגם צנצנת ענקית מלאה בתמרים ששחו להם בכיף בתוך אלכוהול מתובל היטב במשך חודשים רבים... אולי אפילו כמה שנים...
זו צנצנת שבעל הדירה הוריש לדויד בתור מתנה והאלכוהול הזה טעים בדיוק באותה רמה שבה הוא חזק!!!
אבל זה לא העניין... אחרי כמה כוסיות טובות ולצערי, אלו היו מספיק כוסיות בשביל לגרום לי לשכוח לחלוטין שיש לי מצלמה... פתאום, בעודנו יושבים בסלון וצוחקים, נכנסה לה בחורה סינית מהצד השני של הדירה, לתוך הדירה של דויד, נכנסה לשירותים והתסגרה שם לזמן די ממושך!!!???
מסתבר, שבצמוד לדירה של דויד יש מספרה קטנה ללא שירותים וכמובן גם דלת משותפת... והספריות, כמו גם הלקוחות יכולים פשוט להכנס דרך הדלת המשותפת, לתוך הדירה של דויד וללכת לשירותים!!!
זה היה קורע מצחוק, דויד נשבע שהוא כלל לא היה מודע לעובדה הזו כשחתם על החוזה ומאז שהוא ביקש מהספריות להתחשב ולא לתת ללקוחות להכנס ולהפוך את הדירה שלו לשירותים ציבוריים זה דווקא די בסדר...

מה אתם אומרים?? סיני מידי??

המירוץ אחרי החמוץ

החלטנו לעשות לבנה...
אז נכון, עשינו גבינת עיזים מחלב טרי טרי ויצא ממש טעים אבל היו 2 בעיות עיקריות:
1. זה היה כל כך טעים שהקופסת גבינה שלנו שרדה רק לילה אחד במקרר לפני שחיסלנו אותה.
2. היא היתה כל כך חזקה וריחנית שבמשך שבוע אכלנו פירות וירקות בטעם עיזים וגם שתינו מים כאלו.
החלטנו לעשות לבנה... זה אמור להיות ממש ממש פשוט, לוקחים יוגורט חמוץ, שופכים אותו לתוך בד טיטול ותוך לילה יש גבינת לבנה חמצמצה וטעימה... וממש לא מזמן קיבלנו חבילת דברים טובים מהאימהות, ובין היתר כמובן זעתר טרי טרי.

יצאנו לחפש יוגורט... בהתחלה ניסינו לבד, נסענו לחנות של דברים מיובאים מאוסטרליה, דברים מאירופה, כל שאר החנויות האפשריות, הסופרים והמכולות הביתיות ולא מצאנו כלום!! אפילו שאלנו את המוכרים הסינים איפה יש יוגורט חמוץ... זה פשוט לא עבד! כל דבר שרשום עליו חמוץ, הוא בפירוש מתוק.. מה שמעלה את השאלה הבאה.. האם כל מה שרשום עליו מתוק יהיה בפירוש חמוץ??
החלטנו לשאול את הסינים למה למען השם הם רושמים חמוץ על דברים מתוקים? למה כשרשום חלב חמוץ זה יוגורט שמנת מתוק להחריד?? רובם צחקו ואמרו שפשוט זה רק קצת קצת חמוץ אז הם אומרים שזה חמוץ, אבל ל"קצת" חמוץ הסיני  יש טעם של יוגורט "דניאלה" והוא בכלל בכלל לא חמוץ...
התיאוריה שלי: הם אוכלים כל כך הרבה חריף והחריף הסיני הוא כל כך כל כך חריף שפשוט השתבשו להם כל הבלוטות טעם בפה והם בכלל לא יודעים מה זה חמוץ ובגלל זה החריף הוא ממש חריף, המלוח הוא נורא נורא מלוח והמתוק.. טוב נו כבר כדאי להתחיל להזריק אינסולין...
ככה כמעט ונכשלנו במירוץ שלנו אחרי החמוץ... אבל לפתע גילינו שיש איזה אוטובוס מס 22 שמגיע מהבית שלנו ונכנס ממש עד לסופר ענקי בקצה השני של העיר ויש בו פשוט הכל!!! כל התבלינים הטריים שיש, חומוס, קוסקוס, דגים, בשרים, קפה, ועוד המון המון דברים טובים... וסוף סוף אחרי מסעות רבים מצאנו יוגורט טבעי ספרדי וחמוץ!!!!
הלבנה יצא פשוט מעולה, אבל הנסיעה לסופר הזה לוקחת כ-40 דקות לכל כיוון! והאוטובוס הסיני כל כך מפוצץ וכל כך מסריח שכל העסק הזה הופך לממש ממש מבאס...
אבל חובבי חמוץ שכמותינו לא מתייאשים כל כך מהר... מבדיקה זריזה באינטנרט גילינו שהסופר החביב שלנו עושה גם משלוחים עד הבית!! והכל דרך אתר אינטרנט... תענוג!!
מזמינים יוגורט, משלמים 10 יואן נוספים (6 שקלים) בוחרים בשעה שבה נוח לנו שיגיע המשלוח, לוחצים ENTER ומחכים

אך... איזה תענוג!!

יאמי יאמי יאמי

בתאבון לכולם :)  

בית משוגעים

הימים שלנו מתחילים ב -7 בבוקר. אנחנו קמים, שותים קפה, אוכלים משהו ומתגלגלים ללימודים, בגלל שאני, בניגוד לאנה, טיפוס של בוקר אני מרשה לעצמי לקום טיפה יותר מוקדם בשביל להכין את הקפה וארוחת הבוקר ואולי גם איזה משהו לנשנש בלימודים, אנה כמובן מעריכה את זה בפיהוק של בוקר עם חיוך :) .
היום החלטתי לקום יותר מוקדם ולראות מה העניין הגדול שהסינים עושים מהתעמלות הבוקר שלהם.
קמתי ב-6 בבוקר, לבשתי בגדי ספורט והלכתי לאגם ליד הבית שלנו (למי שלא מכיר את האגם, אפשר להתעדכן בבלוגים הראשונים).
עשיתי קצת מתיחות ולידי היה אדם מבוגר שגם עשה מתיחות אבל בליווי שירה צורמנית!! בחיים שלי לא שמעתי זיוף כזה ולא רק השירה הצורמנית אלא גם שכל סוף משפט הוא סיים ביריקה עסיסית. כמו ממטרה רק רטוב יותר.
התחלתי לרוץ מסביב לאגם ושמתי לב שכמעט כל איש ואישה שהולכים/רצים מוחאים כפיים,
זה בהחלט מטריד לשמוע רעשים שכאלה על הבוקר, מצד אחד מחיאות כפיים מצד שני אנשים יורקים כמו ממטרות, זה כמו לברוח מכדורים בסרט פעולה סוג ד׳, בוא נוסיף לזה שהיה באמת בוקר יפה עם רוח נעימה אבל מה עושים עם כל האנשים המוזרים האלה ?
המשכתי בריצה ופתאום מישהי בסביבות גיל ה- 80 שהיתה בצד הדרך, הפחידה אותי בצעקה כל כך עזה שכמעט ונפלתי לאגם. היא עשתה טאי צ׳י אבל הוסיפה לכל תנועה צעקה, ממש כמו בסרט קונג פו.
לאחר מכן הייתי זהיר והסתכלתי לכל הצדדים כדי שלא יפתיעו אותי שוב.

אני חייב לחזור לקטע של מחיאות הכפיים, זה כל כך מוזר! לא מדובר על מחיאות של סוף מופע או הצגה אלא מחיאות כפיים חזקות עם הפרש של שתי שניות בין מחיאה למחיאה. ראיתי את זה בעבר בקניונים שונים בסין, ובשיאמן בפרט, כשהמוכרים בחנות מנסים למשוך לקוחות באמצעות מחיאות כפיים... אבל הם אף פעם לא מפסיקים.
גם בסופרים לפעמים העובדים מתחילים למחוא כפיים, אני חושב שצריך לחוקק חוק נגד זה.

בסוף הריצה חזרתי לנקודת ההתחלה, שוב עשיתי מתיחות אך הפעם היה לידי אדם מבוגר לבוש פיג׳מה משובצת שעשה מתיחות גם כן או אם אפשר בכלל לקרוא להרמת ידיים למטה ולמעלה מתיחות... המתיחה הכי גדולה שהוא ביצע היתה שהוא הוציא מהתחתונים סיגריה והדליק אותה....
אני בהחלט מתכוון לחזור לשם כי תרבות צריך להכיר מקרוב, רק פעם הבאה אני אשים אוזניות...

הפיצה הכי טובה בשיאמן!!

לפני כמה ימים הזמנו את דורון ואסתי לבוא איתנו לאיזה מקום ממש מגניב על המזח, עד 20:00 הבירות מהחבית הם בחצי מחיר... מה שאומר 15 יואן =8 שקלים לחצי ליטר בירה...
חוצמזה יש פיצה מדהימה!! דקה דקה עם מלא גבינה ובערך 150 תוספות שונות ומשונות... הפיצה המנצחת של הערב היתה הפיצה עם העגבניות וגבינת גורגונזולה... יאממממ
הפיצה עולה 45 יואן... וכל כך טעימה שהזמנו 3 פיצות עבור 4 אנשים...
באותו מקום, שנקרא MEַ&YOU2 יש במה ענקית ובמרכזה עמוד...

דורון ואסתי

אחרי שסיימנו לאכול, הגיעה קבוצה ענקית של 30 אנשים בערך, מפגש של איזשהי חברה מהונג קונג שפינקה את העובדים... אחד המנהלים כמובן חגג יום--הולדת, מה שאומר שכולם היו שיכורים, רקדו בטירוף וכל כמה דקות היינו צריכים להצטרף לרכבת אנשים שרצה בכל הפאב, על הבמה, לתוך המטבח והחוצה חזרה.... בסוף קיבלנו מלא ורדים וגם חתיכת עוגה :)
פתאום עלתה להקת בנות פיליפיניות שעשו קאברים לכל מיני שירים ישנים משנות ה-90... אבל הקטע הכי הזוי בכל הערב הזה היה ללא ספק המופע של צ'יצ'י החשפנית שבעצם היא אקרובטית ... וגם מופע ביניים כשהלהקה מתעייפת מלשיר.

המשיגנע מהונג קונג

קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות!!!! צ'י-צ'י :
https://www.facebook.com/video/video.php?v=10150416963206514&saved

חברים מספסל הלימודים

תופעה שקורית רק בכיתה שלנו: בחור קוריאני ששר שיר בסינית, אותו מלווים בריקוד שלושה בחורים: הניגרי, ההולנדי והיפני. וכל זה בגלל שיום אחד הקבוצה שלהם לא זכתה בתחרות והמורה אמרה שאם יכינו קטע בידור קשור לסינית הם יקבלו הפתעה.... בחורים והאגו שלהם... ככה זה נראה מהצד שלנו :

https://www.facebook.com/video/video.php?v=10150418334761514&saved

לפני כמה ימים ניגשה אלי בסוף השיעור בחורה קוריאנית שלומדת איתי בכיתה ושאלה אותי אם אני רוצה לבוא איתה למסעדה אחרי הלימוים לארוחת צהריים... רוב החברים בכיתה הם אסייתים, לא מדברים אנגלית ולכן כל התקשורת בנינו היא בסינית...
חשבתי  שלא הבנתי אותה נכון, שאולי שיש לה יום-הולדת או משהו, ולא בדיוק הבנתי מה פשר המפגש. הסתבר לי שפשוט כולם בכיתה שלי נורא נורא אוהבים את כולם, לא כל כך מתקשרים ולא מדברים שעות בטלפון וגם לא נפגשים בסופי שבוע אבל בכל מקרה, כולם חושבים שכולם מדהימים וחמודים ומגניבים וכו' וכו'....
המורות שלנו, שאמורות קצת לשמור על ריחוק בינן לבין התלמידים, קפצו בשמחה על ההזדמנות, הזמינו מקומות ל17 איש במסעדה מפוארת באזור העשיר של העיר, ארגנו מכוניות ומוניות בשביל כולם, סיימו את השיעור מוקדם יותר וכל כך שמחו שהתלמידים הקטנים שלהם כל כך מגובשים וחברים ואוהבים ורוצים להיות ביחד...
אז באמת היה תענוג! המורות הזמינו בשבילנו המון המון אוכל טעים, ומיוחד וכזה שכל מי שמגיע לסין חייב לנסות...
אכלנו פוגינד מנגו עם חתיכות פאפאייה ועוגת ג'לי עם מחית תה ירוק, וכופתאות ממולאות שרימפסים, ודפי אורז דקיקים, כמעט שקופים במילויים שונים ומשונים, והרבה הרבה בירה, וסיפורים, וצחוקים וכמובן גם תמונות ....

יפני , גרמני ופיליפיני

הכיתה שלנו!!!

כיף לחיות בסין וכיף ללמוד באוניברסיטה בסין וכיף שיש מלא חברים מכל העולם

מזל שיש את רונן

פה בסין יש בעיה חמורה של אוכל אפוי, אין תנורים! אפילו בדירות פאר ויוקרה מאובזרות לחלוטין אין תנורים... מעבר לזה, להשיג תנור בחנויות חשמל סיניות זה כמעט ובלתי אפשרי. אז מצד אחד אפשר לחיות עם זה... אבל מצד שני כמה מטוגן/מוקפץ/מבושל אפשר לאכול???
מבחינת הסינים הדבר היחיד במצריך תנור זה פיצה, ואותה לא מכינים בבית, הולכים למסעדה ואוכלים בחוץ, כנ"ל לחמים ודברי מאפה....
אפילו בשיעורי הסינית בהם למדנו מושגי אוכל, למדנו איך להגיד מטוגן קלות, מטוגן עמוק, מוקפץ, מבושל, מאודה אבל אפוי זו כבר מילה גסה מידי... כמעט ולא קיימת בלקסיקון הסיני ואפילו כשלמדנו (בעצמנו דרך המילון) איך אומרים תנור/ טוסטר אובן והלכנו לחפש אותו בחנויות, הסינים הסתכלנו עלינו כאילו המצאנו מילה חדשה ואין להם מושג מה היא אומרת.

יום בהיר אחד, ממש כשכבר התחלנו להתייאש, עברנו דרך רחוב קטן של חנויות יד שניה מלוכלכות ומגעילות, אני אפילו לא הסתכלתי לצדדים אבל רונן קלט פתאום חנות של מוצרי חשמל יש שניה מלוכלכת ומאובקת... איפשהו שם על אחד המדפים בין אלפי מקררים ומזגנים ישנים עמד לו טוסטר אובן יחיד בודד ומסכן, המוכר מאוד הופתע כשביקשנו שיוריד אותו למטה בשביל שנוכל להסתכל ולראות אם הוא עובד....

אני הסתכלתי על הטוסטר אובן המסכן הזה בגועל וחלחלה, הוא היה מכוסה קורי עכביש, כתמי שמן חומים ושחורים וכל כך הרבה אבק שלא הבנתי איך בכלל אפשר לקנות משהו כזה...
רונן ראה פוטנציאל גדול והתאהב... נפרד בשמחה מ-100 יואן (56 שקלים),שלח אותי במונית הביתה והחליט שזה יהיה הפרוייקט שלו ושבסוף גם אני אבין שזו מציאה....
הוא קשר אותו לקטנוע, הגיע הביתה, הצטייד במסיר שומנים, כפפות, ברזלית, מים רותחים והרבה הרבה כח רצון והסתגר במרפסת למשך שעתיים....

פתאום גילינו שהטוסטר הזה אדום!!!!

ועכשיו הוא גם נראה כמו חדש, יושב אצלנו במטבח גאה ושמח ואני כמובן אוכלת את הכובע :)

להסתפר או לא להסתפר ? מה השאלה בכלל ?

>לפני הנסיעה שלנו לסין, הלכתי לספר הקבוע שלי בקריות, והכנתי אותו שזאת התספורת האחרונה שלי אצלו לפחות לשנה הקרובה, לאחר 15 דקות שלמות, הוא סיים לספר אותי, נפטרתי מ- 50 ש"ח ונפרדתי לשלום. ידעתי שבסין אני אצטרך בסופו של דבר להגיע לספר, חודשים לאחר מכן, אנה אמרה לי שיש לי מעין חתול על הראש ושכדאי שאני אלך להוריד אותו וכך היה-------
החפיפה היתה נהדרת, כמעט נרדמתי....
התספורת לעומת זאת היתה איטית - 45 דקות ! ... בהתחלה הוא השאיר לי קוקו קטן מאחורה, אחרי זה עבר לשפיץ..
כבר חשבתי לוותר ולהוריד את כל השיער אבל בסוף התוצאה היתה סבירה והוא הבטיח לי שפעם הבאה שאני אבוא הוא ידע כבר איך לספר אותי, שזאת חצי נחמה, מזל שהוא הוריד לי את השפיץ, התספורת עלתה לי בחום גבוה, חששות לפני ואחרי וב 20 יואן ( שזה בערך 11 שקלים חדשים) אנה אומרת שסיפרו אותי יפה ואני אומר שאני בחיים לא חוזר לשם.. אני מעדיף לשים כובע,
התמונות להמחשה בלבד...

תנומה קלה לפניי

האופנה האחרונה

כמעט הרגתי את הספר

אני סולח לו

אטרקציות לילדים

במהלך הטיולים שלנו ברחבי העיר, ועכשיו כשאני חושבת על זה אז גם בשאר הטיולים שלי ברחבי סין, צפון דרום מזרח ומערב לא נתקלתי בגני ששועים לילדים.. אתם יודעים האלו שנמצאים בארץ בכל שכונת מגורים וכוללים נדנדות, מגלשות, ומתקנים נוספים. בהתחלה חשבתי טוב, אין להם הרבה ילדים ורוב סין היא כפרית אז באמת לא צריך גן שעשועים בכל שכונה אבל כאן בשיאמן... זה כבר משהו אחר. שיאמן היא לא דוגמא למה שקורה בשאר סין, שיאמן מכילה את האליטה הסינית ויש המוני ילדים ברחוב, ואמהות שהולכות עם עגלות!! שאר הילדים שראיתי בסין היו על הגב של האמא קשורים אליה עם איזה בד ארוך. אז יש פה המון ילדים, המון נשים בהריון, המון עגלות ורחובות מסודרים בשכונות ממש כמו אצלנו, אז.... איפה הגני שעשועים????

החלטנו לעשות מעשה וללכת לחפש אותם! מצאנו אחד באזור היותר עשיר של העיר (מרקו פולו) עם מתנפחים, בריכות כדורים ושאר הדברים שהופכים מקום לג'ימבורי למופת, אבל הכניסה עולה כסף! וזה לא מה שאנחנו מחפשים... אנחנו מחפשים את המקום בו ילדים קטנים רצים אחד אחרי השני, מוציאים מלא מלא אנרגיות ואז כשהם חוזרים הביתה הם באמת הולכים לישון מרוב עייפות ונותנים להורים קצת מנוחה :)

בסוף מצאנו שני פארקים ירוקים להפליא ממש במרכז העיר שנותנים מנוחה גם להורים וגם לקטנטנים... ובאמת היו שם כל כך הרבה קטנטנים שלא ידענו איך נצליח לצאת משם בלי לדרוך על מישהו ...
כמובן שהיו שם גם הרבה מתקנים בתשלום... אבל גם מתקנים רגילים.. טוב, לא בדיוק רגילים... ארגז החול למשל, היה מלא באורז בר (הזה שעולה אצלנו איזה 100 שקל לקילו) וחול בכלל לא היה שם ...

ילדים משחקים באורז

הם גם מאוד אוהבים את הדרקון הענקי שעשוי כולו מפרחים ...

חוצמזה היו בפארק הרבה פסלים, נהר ענקי שחוצה את כל הפארק וגם גן חיות, אותו לא צילמתי כי החיות פשוט נראו כל כך נורא ואיום, מסכנות, עצובות, חולות והרבה נמרים ופנתרים מסוממים לעילפון... תנו לחיות לחיות!!!

יום למחרת נפגשנו עם עסרא - החברה הטורקיה שלנו שחושבת שפוליטיקה עולמית זה ארגז חול של מבוגרים ובכללי איסלאם נורא דומה ליהדות ולכן אנחנו נקשרים יותר טוב אחד לשני מאשר לנוצרים. 
ואת דורון - החבר הירושלמי שלנו והלכנו לפארק אחר, בו היו הרבה גבעות קטנות עליהן טיפסו הילדים במרץ, הצטלמו כאות ניצחון וירדו חזרה למטה אז החלטנו להתנהג כילדים סינים... עלינו למעלה, הצטלמנו וירדנו למטה...חחח

על הגבעה כמו הילדים

 עסרא - החברה הטורקיה שלי

ואז גם הצלחנו לשכנע את שני הפחדנים האלו לעלות על המתקן ה-סופר דופר מפחיד הזה!!! חחח
צעקנו כל כך הרבה שכל הסינים התאגדו למטה בשביל להסתכל על המערביים ההזויים האלו שצורחים בקולי קולות.

היה תענוג!!! אני בהחלט אוהבת גני שעשועים... צריך לפתוח אותם גם למבוגרים :)

הלימודים באוניברסיטה

חג העצמאות  הסיני נמצא בעיצומו ממש עכשיו, כולם בחופש במשך שבוע שלם 1.10-7.10. האמת זה תענוג, אנחנו נחים מטיילים ונהנים. אך לפני שהתחיל החג למדנו בשקדנות 5 ימים בשבוע מ8 בבוקר ועד 11:30.
זה אולי נשמע מעט אבל כשלומדים שפה זרה בארץ ישראל, הלימודים עצמם נעים בין 3-5 שעות שבועיות!!
ופה אנחנו לומדים 3 שעות ביום! יש לנו שיעורי סינית, שיעורי הגייה ושעורי הבנת הנשמע, לכל שיעור יש מורה אחרת,
לנו יש 2 מורות ומורה אחד שמלמד הבנת הנשמע אבל אנחנו לא מבינים מילה ממה שהוא אומר, הוא כנראה לא מדבר מנדרינית, הוא במקור מדרום סין ולכן יש לו מבטא ממש כבד ולא ברור בכלל...
אבל המורות שלנו לסינית ולהגייה פשוט מעולות!! ואנחנו נהנים מכל שיעור.
שבוע שעבר, המורה שלנו לסינית החליטה להאריך לעצמה את חופשת חג העצמאות ונטשה אותנו שבוע לפני שמתחיל החג ולכן את השיעורים שלה העבירה לנו המורה להגייה...

המורה שלנו להגייה ואנחנו

היא צעירה, יפייפיה, נמרצת וחכמה מאוד מאוד, החליטה שאין טעם לשבת בכיתה כשיש לנו אוניברסיטה כל כך יפה, מלאה בהמון פינות חמד נסתרות שאנחנו בתור סטודנטים חדשים לא נגלה אלא אם מישהו יראה לנו אותם.
כך למשל גילינו, שהשער הדרומי של האוניברסיטה לא באמת נמצא בדרום, הוא פשוט נקרא כך בגלל שהרחוב שמתחבר אליו נקרא רחוב דרומי מה שאומר שלשאר הכיוונים גם כן אין שום משמעות.

יום הטיול שלנו: המורה חילקה אותנו ל3 קבוצות, כל קבוצה קיבלה מפה של הקמפוס ורשימה של 10 דברים שאנחנו צריכים למצוא במהלך הסיור שלנו ברחבי האוניברסיטה, כל קבוצה כמובן קיבלה רשימת דברים שונה, כל למשל אצלי בדף היה רשום : פסל, אישה עם שיער ארוך שרוכבת על אופניים, ברבור שחור, שער גדול, שירותים ציבוריים, ספרייה וכו' וכו'.

כמובן שהקבוצה שלי ניצחה! לא זכינו בכלום אבל לא נורא, העיקר הניצחון.
לאחר מכן התיישבנו באמפי ענקי שצופה לים וכל אחד היה צריך לספר בסינית על ההתרשמות שלו מהאוניברסיטה עד עכשיו. אני סיפרתי לכולם על האגם הסודי שלנו בו אנחנו שוחים אחרי הלימודים, המורה שלנו קצת היתה בהלם אבל זה צפוי.. סינים לא אוהבים לשחות/ לא יודעים לשחות. אבל בחור אחד יפני ואחד ניגרי התלהבו והצטרפו לשחיה היומים שלנו אחרי הלימודים :)

בכל מקרה, בכיתה שלנו יש קוריאנים, יפנים, פיליפינים, תאילנדית, ישראלים, רוסי, ניגרי, הולנדי, וגרמני.
אני עדיין לא מצליחה להבדיל בין אסייתים, וכשרק התחלנו ללמוד לא הבנתי למה יש כל כך הרבה סינים שבאים ללמוד סינית??? רונן לעומת זאת, מבדיל בין כולם תוך שניות ולא ברור לי איך, הם כולם נראים לי בדיוק אותו הדבר. זה כמו לנסות להבדיל בין רוסים, אוקראיינים וצ'כים - קשה מאוד עד לבלתי אפשרי.
ולכן, מי שיצליח לנחש על פי התמונה מי מגיע מאיפה יזכה בפרס! חוץ מהניגרי שבולט מאוד והישראלים שזה אנחנו :)  או לפחות מי זה הרוסי ....

  אז... איפה הרוסי??

בראש השנה בראש השנה....

חברים ומשפחה יקרים... אין לנו יותר מדי מה לכתוב על ראש השנה.... התארחנו שוב אצל אמיר והיה מאוד שמח, כיף וגם טעים...
בגדול, אני לא אוכלת חריף, קשה לי עם זה, חריף לי, אני מתחילה לבכות, לנזול ולהשתעל ולכן פיתחנו את "מדד החריפות של אנה", רונן אחראי על המדד הזה... הוא דואג לטעום כל דבר לפניי ואז להגיד לי כמה הוא חריף על פי המדד שלי..
אי אפשר להשליך את מדד החריפות של אנה על אנשים אחרים, זה מדד מיוחד שמותאם ליכולות שלי בלבד.
המספרים על המדד נעים בין 1-10 וכך למשל לא חריף בכלל אצל המזרחי הממוצע זה יהיה 3 במדד אנה, פיקנטי זה בערך 5 אצלי ו6 זה הגבול אותו אני לא עוברת..

דורון ואסתי

דורון אלון והסלמון

הקציצות החריפות

בארוחת הערב הוגשו גם קציצות דגים ברוטב, רונן דאג לטעום ולומר "זה חריף 7 אבל כל כך טעים שאת חייבת לנסות".
ניסיתי וזה באמת היה פשוט מעולה, לא הצלחתי לאכול הרבה כי הפה שלי בער, אבל זה בהחלט היה מאוד טעים.

יום למחרת הגענו שוב לעשות על האש... הפעם היינו חכמים והצטיידנו בקופסאות מהבית.
הרגשנו שאנחנו הולכים לבית של אמא לארוחת שבת אחרי שעברנו לגור במקום אחר.... אפילו לקחנו ריבות, אחת עשוייה מחצילים ואגוזים!! והשנייה מתפוחים, בננה וקפה, אין ספק שאלו הריבות הכי טעימות שאכלנו אי פעם ....

וכל מה שנותר זה לאחל לכולכם שנה טובה ומתוקה, שנה של שפע, בריאות, הצלחה, אושר וכמובן אהבה.. .אמנם אנחנו רחוקים אבל אוהבים בלי סוף, מתגעגעים המון וכותבים פה רק בשבילכם!
שולחים הרבה הרבה נשיקות וחיבוקים, מכל הלב, אנה &רונן