הזנב הסיני של השופינג

הרבה בעיות יש פה בסין, אין ספק, החריפות של האוכל, מכשולי השפה, התרבות ההזויה אבל החמורה מכולן היא לדעתי האבטלה הסמויה.
ניתן לראות את זה בכל מקום. על כל בית קפה פצפון שיכול להכיל אולי 30 לקוחות יש לפחות 20 עובדים. אחד שעומד עם פעמון בחוץ כדי לשדל אותך להכנס, שתיים שעומדות בכניסה לברך לשלום כשכבר נכנסת, שלוש שעומדות בקופה ומנסות להבין מה לעשות, אחד שמנסה לסדר, אחד שאמור להיות מנהל המשמרת, חמישה שעובדים מאחורה, ולפחות חמישה שלא עושים שום דבר ובד"כ אפשר למצוא אותם מחטטים במרץ בתוך האף בתקווה למצוא זהב. כל כמה זמן הם מתחלפים ביניהם כדי שהאחרים יוכלו לחטט באף.
ככה זה בכל מקום, במספרה, בסופר, במסעדה, בחנות הנדל"ן, במכולת והכי הכי הכי גרוע - בחנויות הבגדים!!

אוי אלוהים, בכל שאר המקומות עוד אפשר למצוא איזשהי תעסוקה ואם לא תעסוקה אז לפחות נימנום קל באיזו פינה, והם באמת לא מפריעים לאף אחד, אבל בחנויות הבגדים זה כבר עסק אחר לחלוטין....

אין לאן לברוח, ברגע שאני נכנסת לחנות בגדים כלשהי, באופן אוטומטי נצמדת אלי סינית קטנה ומעצבנת שתעקוב אחרי כל צעד, תתבונן בכל בחירה, תציע את החולצה הכי מכוערת והכי לא מתאימה שיש ותסכל כל ניסיון בריחה.
הזנב הסיני שלי לא תיתן מנוח, אפילו בחנות הכי גדולה שיש היא תמצא אותי ותלך אחרי, ותהיה הדבר הכי מעצבן בחנות.
מה לא ניסיתי ?????
ניסיון התמודדות מספר 1: מבט זדוני שאומר בפירוש "תתרחקי ממני!!"
ניסיון התמודדות מספר 2: אומרת בסינית רהוטה: "אני רוצה ללכת לבד"
ניסיון התמודדות מספר 3: "אל תלכי אחרי!!!"
ניסיון התמודדות מספר 4: "אני לא גנבת!!!! תעזבי אותי בשקט!!!"
ניסיון התמודדות מספר 5: תופסת את המוכרת ואומרת לה "את נשארת כאן ולא זזה מילימטר!!!"

שום דבר לא עוזר!! המוכרות מחייכות ועושות תנועה של "אין מה לעשות, זו העבודה שלי".

שימו לב למהלכי הקרציה :

אוף!!! שמישהו כבר יפתור את האבטלה הסמויה הזאתי כדי שנוכל לעשות שופינג בכיף!!

לברוח מהקור..... לפיליפנים !!!

ברגע שהתחיל להתקרר פה הבנו שאנחנו בבעיה רצינית.... בגדי "החורף" של ארץ ישראל יכולים להחשב פה כבגדי אביב לכל דבר ועד כמה שאני אוהבת שופינג במיוחד אם יש לי סיבה טובה... העדפתי לסוע למקום חמים ונעים בו אוכל לשכב על החוף ולהנות מהנוף מאשר להתכרבל בבית עם סוודר חדש וגרביים עבות.
התחלנו לסרוק את האינטרנט ומצאנו את הפיליפנים!!! באופן רשמי היעד המגניב ביותר הבא.
לא יאמן שבשעה וחצי טיסה נוכל לחמוק מהחורף המזעזע ונשכב לנו בנחת על החוף עם אננס ביד אחד וקוקטייל ביד שנייה.
אני אספר קצת על החוויות בפיליפינים אבל לדעתי התמונות לחלוטין מדברות בעד עצמן ואין צורך להוסיף מילה.
תחנה ראשונה: האי פלאוואן.... palawan.
אי מדהים וללא ספק האי שהכי אהבנו. המון טבע, צמחייה פראית, אנשים נחמדים ואוכל טוב.
עשינו את דרכנו לצפון האי לעיירה קטנה שנקראת אל-נידו.
האטרקצייה הפופולארית ביותר שם היא קפיצת האיים island hopping .
מאחר והפיליפינים היא המדינה שהתברכה בכ-7000 איים, רובם נטושים ומדהימים ביופיים, הדרך הטובה ביותר לראות אותם היא לקפוץ ביניהם :) . כל בוקר יוצאות סירות במבוק ממונעות ועושות סיור בין האיים עם עצירות בלגונות נסתרות, חופים לבנים, שוניות אלמוגים מדהימות ואפילו על האש על אי בודד, עושים דגים, בשר, ירקות ופירות - הכל כלול במחיר.

המלצות חמות לנוסעים לטייל בפיליפינים : להביא שנורקלים מהבית!! אתם לא רוצים לשכור שנורקלים משומשים, קרם נגד יתושים קונים אך ורק בפיליפינים!! האל-תוש הישראלי עושה את העבודה ההפוכה- מושך את כל היתושים אליך ולכן ממולץ לקנות OFF מקומי, חוצמזה להצטייד בהרבה קרם הגנה והרבה הרבה הרבה זיכרון במצלמה :)

טיול האיים הוא פשוט טיול מושלם, כל היום במים צלולים, עם מדריך שמסביר ומראה וגם מתפקד על תקן צלם. הדבר היחיד שהטריד אותי זה שכל הזמן המדריך אמר "הנה תראו פה יש מלא BABY SHARKS " ובאמת ראינו כאלו... חמודים אבל אם יש כל כך הרבה בייבי .... איפה למען השם מסתתרת לה MAMA SHARK??????

לאחר יום שלם בים, בקפיצות בין איים ורביצה על החול, מאוד מאוד רוצים להתקלח אבל כאן זה קצת מסובך.... כולם אומרים שיש להם מקלחת חמה אבל הם כולם משקרים. לאף אחד אין מים חמים והמושג שלהם למקלחת מסתכם בדלי גדול מלא מים קרים מהברז ומשפך קטן בשביל להתקלח איתו.
ד"א, המודעות למגבות נפרדות אינה קיימת ולעתים כשתגידו שאתם צריכים 2 מגבות כי אתם 2 אנשים יתסכלו עליכם כאילו נפלתם מהחלל .... אבל יתנו לכם מגבת נוספת, אל תדאגו :)

איפה שהזמן עצר מלכת

לפני כ-60 שנה, מאו-דזה דונג, שליט סין הגיע למעמד של אליל בקרב העם הסיני. מאחר והעם הסיני הוא עם ללא דת ואמונה, מאו תפס את משבצת האלוהים ובכל בית סיני היה ניתן למצוא מזבח קטן עם תמונה של מאו, הספרון האדום, נרות, תמונות ושטויות אחרות למיניהן. העם הסיני האמין במאו בדיוק כפי שאנחנו מאמינים באלוהים, והאלוהות שלו הפכה את העם הסיני לפנאטי, כל סיני כשהיה חוזר הביתה מהעבודה היה מתיישב מול המזבח הקטן שהקים בביתו לכבוד מאו ומספר לו איך עבר עליו היום, מתפלל לשלום בני המשפחה, משתחווה כמובן ומדליק כמה נרות. כשמאו נפטר ב- 1976 התנפצה בועת האלוהות של מאו והעם הסיני היה אבוד. לאט לאט נעלמו התמונות שהיו תלויות בכל בית וכך גם המנהג של לספר ולהשתחוות לתמונה של מאו בסוף כל יום. פרט למקום אחד שנשאר בדיוק כפי שהיה גם לפני 60 שנה.
 tu-lou 土楼
אחד מאתרי התיירות הפופולאריים במחוז פוג'יאן, (המחוז בו אנחנו גרים) בעקרון אלו הם מבנים מסורתיים של קומונות, בדר"כ המבנים מעגליים ועשויים מבוץ.
אז בקתות הבוץ של מחוז פוג'יאן עדיין מאכלסות אלפי משפחות סיניות שחיות בדיוק כמו פעם, לפני כ-60 שנה.

קצת קשה להגיע משיאמן לטו-לואו, הנסיעה לוקחת 4 שעות ברכב פרטי והרבה הרבה יותר אם נוסעים באוטובוס, אנחנו כמובן שכרנו רכב עם נהג.

בסטיאן וליסה, נרדמו מהר מאוד, ואנחנו שכל כך התרגלנו לחיות על אי מישורי מוקף מים התפעלנו מהנוף ההררי של הדרך.

בנקודת התצפית הראשונה רואים את המבנים בכל גדולתם :

בקתות הבוץ

המראה בהחלט מרהיב ושונה אבל אנחנו רצינו לראות מה יש בפנים. המשכנו בנסיעה  עד שהגענו לבקתות עצמן.
המקום עצמו מאוד יפה, עם נהר זורם, ונופים מרהיבים....

אבל כשנכנסנו לראות מה יש שם בפנים, כאילו עברנו למימד אחר, חזרנו בזמן לתקופת המהפכה.... לדגלים אדומים, לחיילים נאמנים וכמובן למזבח של מאו בכל מקום.
מקום שממבט ראשון נראה כדוכנים למשיכת תיירים התגלה ממבט שני כמוזיאון של תרבות מאו.

חנות חלילים תמימה למראה

המזבח המשפחתי למאו

בית קפה בסגנון המהפכה

המהפכה האדומה

ההליכה ברחבי העיירה האדומה השפיעה גם עלינו והתחלנו בשיחה על העבר, על המלחמה הקרה, על מהפכת התרבות, על מאו, על היחסים עם רוסיה, על מי צודק ומי טועה... וכמו בכל שיחה מסוג זה, אין הסכמה. אז התמקדנו בלהנות מהנוף, עד שחזרנו עוד יותר אחורה בזמן ומצאנו איש שמכין כלי אוכל מבמבוק, ומבנה סיני עתיק מאוד.

בסופו של דבר, באחד מהדוכנים גם מצאנו את האפוני הקסם של ג'ק!!! אמנם לא ידוע מיהו הכותב המקורי של האגדה אך לא חשבתי לעולם שהוא היה סיני ....

אפוני הפלא של ג'ק